החלטה בתיק ת"א 4102-05

1.  בקשת התובע להתיר לו להביא ראיות מפריכות בנוגע לשני עניינים: האחד, בנוגע להתנהלות המשיבה - מינהל מקרקעי ישראל וידיעת המצהירה מטעמה, באשר למו"מ שהתנהל לקראת חתימת הסכם פשרה בין התובע לחברת "אקווריה" (אשר היתה נתבעת נוספת בתיק זה ונמחקה נוכח הסכם הפשרה אל מול התובע), והשני, באשר לאפיוני הקרקע נשוא התביעה ובאופן קונקרטי, בחינת השאלה האם מצוי השטח נשוא המחלוקת באזור המוגדר כ"פשט הצפות", אם לאו.

2.  הבקשה הוגשה לאחר שנסתיימה הבאת ראיות הצדדים, הושלמה חקירתם הנגדית של כלל העדים, ולאחר שנדחתה בקשת התובע למחיקת תביעתו (לאור סירובו לדחייתה), כמפורט בהחלטתי מיום 14.3.11 שניתנה במעמד הצדדים (עמ' 61-62 ו- 78 לפרוטוקול הדיון מאותו מועד) והודעתו המשלימה בכתב של ב"כ התובע מיום 27.4.2011.

3.   תמצית טענת המבקש היא, כי חשיבות שני הנושאים עליונה להכרעה בהליך, שכן, אם בסופו של יום יקבע שהמשיבה נתנה הסכמתה מראש להסכם הפשרה ואח"כ מנסה היא להתנער ממנו, יהיו לכך לטענתו השלכות על ההכרעה. באשר לשאלת מיקום המקרקעין טוען המבקש, כי ככל שיתברר שהשטח מצוי בתוך אזור "פשט הצפות", תהיה לכך השלכה ישירה על טענת המשיבה כי בכוונתה לשווק את הקרקע נשוא התביעה לשם בניית אטרקציות, תכלית שאינה אפשרית באזור מסוג זה.

בנסיבות אלה טוען ב"כ המבקש, יש לעשות שימוש בתקנה 158(א)(1) לתקסד"א, שכן המדובר בעובדות רלוונטיות הנוגעות לעניינים המהותיים אותם מבקשת המשיבה להסתיר בחוסר תום לב, ולנוכח הראיות המפתיעות שנכללו בפרשת ההגנה, שכן המבקש לא יכול היה לצפות, כי המצהירה מטעם המינהל תתנער מאחריות המינהל באשר להסכם הפשרה חרף העובדה שנטל בו חלק, וכי תפגין "בורות" באשר למושגים אלמנטאריים המוגדרים בתמ"א, והמצויות בתחום ידיעותיה המקצועיות וסמכותה כמנהלת מחוז, תוך שתעיד אחרת מן האמת.

4.   המשיבה מתנגדת לבקשה. תמצית טענותיה היא, שלא זו בלבד שאין כל יסוד לטענה בדבר הפתעת המבקש, אלא שאין בשני הנושאים כל רלוונטיות למחלוקת נשוא תיק זה, ויש בבקשה אך נסיון להרחבת חזית אסורה. לחלופין מגיבה המשיבה גם לגופו של עניין וטוענת, כי התכנית הנטענת (תמ"א 34ב'/3) אושרה לאחר הגשת התביעה ותוקפה דין, והיא אינה פוגעת בתכניות שאושרו טרם תחילתה (12/06), תוך שאין בה בכל מקרה כדי למנוע את השימושים התיירותיים הנטענים. מכל מקום, המדובר בעניינים תכנוניים שטענותיו המרובות של המבקש בעניינם נדונות בבג"צ ואינם בגדרי התובענה דנן.

5.   בתשובתו לתגובת המשיבה שהונחה על שולחני הבוקר, חוזר ב"כ המבקש על טענותיו, תוך הרחבה ופירוט טענותיו, לרבות באשר למושג "שטח פשט", הרקע לתכנית המתאר והוראותיה, וכן באשר למעורבותה הנטענת של המצהירה מטעם המשיבה באישור התכניות, המלמדת לטענתו על חוסר תום ליבה.

6.   לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה. להלן נימוקי:

7.   ראשית ובמישור הטכני, לא זו בלבד שלא צורף כל תצהיר לבקשת המבקש או לתשובתו, אלא שהמבקש נמנע אף מלציין אילו עדויות הזמה מבקש הוא להציג.

8.   שנית וזה העיקר, גדרי המחלוקת נשוא תיק זה נקבעו באופן ברור בהחלטתי מיום 20.6.10 בהתבסס על המפורט בסעיף ד' 1 ו - 3 לכתב התביעה שהוגש מטעם המבקש והסעדים שנתבקשו בו, וחזרו ונשנו בהחלטות מיום 24.1.11 ו- 14.3.11 כדלקמן:

א.      להורות כי לקיבוץ זכות חכירה לדורות בקרקע ובמשבצת כולה.

ב.       ליתן צו מניעה קבוע האוסר על המינהל להעניק זכויות כלשהן בקרקע ובמשבצת למאן דהוא, זולת הקיבוץ.

נסיונות חוזרים מצד המבקש להרחיב את יריעת המחלוקת מעבר לאמור, נדחו בהחלטות שונות במהלך הדיונים שהתקיימו בתיק (ר' למשל עמ' 24, 27, 29, 35, 67, 69, לפרוטוקול).

שני הנושאים המבוקשים לדיון במסגרת ראיות מפריכות, חורגים איפוא ללא ספק מגדר המחלוקת שהיא חוזית במהותה, ואינם נוגעים לענייננו: המו"מ שהתנהל בשנת 2010, כ - 5 שנים לאחר הגשת התביעה, בין המבקש ל"אקווריה" ובכלל זה ידיעתה של המצהירה מטעם המשיבה או אי ידיעתה, אינו רלוונטי לגדרי המחלוקת שפורטו לעיל כלל ועיקר, ואין בו כדי להשליך על זכויות המבקש בקרקע בכל צורה שהיא. כך גם הטענות הנוגעות לשאלות התכנוניות, לפיהן "פשט הצפות" אינו מאפשר את יעוד המקרקעין לצורך שיווקן לאטרקציות והאפשרות הקיימת או לא קיימת בדבר מימוש שינוי היעוד, חורגות מהותית מגדר הדיון, שעניינו כאמור זכויותיו החוזיות של המבקש, הא ותו לא. בעניין זה וכפי שציינה ב"כ המשיבה, נבחנות השאלות התכנוניות בפני בג"צ, בהליך נפרד המתנהל בין הצדדים.

9.   שנית, אינני סבור כי בקשת המבקש נובעת מ"הפתעתו" כביכול. באשר להתנהלות המשיבה ביחס להסכם הפשרה שבין המבקש ל"אקווריה" ואי ידיעתה המוקדמת על כך, הרי שמעיון בחומר המצוי בתיק בית המשפט עולה מפורשות, כי המשיבה הודיעה באופן מפורש, מספר פעמים ועוד קודם שנשמעו ראיות התביעה בתיק, כי לא יודעה בדבר הסכם הפשרה קודם שנחתם (ר' הודעות ב"כ המשיבה בכתב מיום 24.2.10 ומיום 5.5.10 וכן האמור על ידה בפרוטוקול הדיון מיום 2.3.10). יצויין כי בעניין זה אף טען ב"כ המבקש, שההסכם (עם "אקווריה"), "אינו נוגע כלל למדינה ואין לו גם שום נגיעה לתיק עצמו" (עמ' 2 לפרוטוקול ישיבת 2.3.10).

בהינתן האמור ונוכח העובדה כי שמיעת ראיות התביעה החלה רק ביום 1.11.10, למעלה מחצי שנה מעת ההצהרות האמורות, לא ניתן לומר כי המבקש הופתע מטענות אלה.

10. בצדק ציין ב"כ המבקש בסעיף 11 לבקשתו (ובסעיף 22 לתשובתו לתגובת המדינה), כי הבאת עדות הזמה תתאפשר עפ"י הפסיקה "כאשר פרשת ההגנה כללה ראיה אשר יש בה כדי להפתיע את הצד שכנגד" (ר' למשל רע"א 1412/06 סופרגז נ' פרידמן (13.7.06, לא פורסם), ע"א 4494/97 סלאח נ' סלאח (לא פורסם, 4.1.00)), וככלל, עניין שעל התובע הנטל להוכיחו לא תותר לגביו הבאת ראיות מפריכות אלא בנסיבות יוצאות דופן בהן הוא הופתע כאמור מטיעון או מראיות של הנתבע.  בענייננו וכאמור, אין הדבר כך והמבקש ידע זמן רב קודם תחילת פרשת התביעה את עמדתה של המשיבה.

11. ער אני לכך כי לבית המשפט, מסור שיקול דעת בגדר תקנה 158(א)(1) לתקסד"א, להרשות לצד להביא ראיות מפריכות, אף כדי לפגוע במהימנותו של עד, שהעיד מטעמו של הצד שכנגד (ר' למשל רע"א 2825/01 כלל נ' אולמי נ' מלכא, (31.7.01, לא פורסם). בענייננו הואיל והמבקש טען במסגרת חקירתו את העדה כי המינהל ידע שההסכם עומד להתגבש (להבדיל מידיעתו עליו) (ר' עמ' 67 ש' 8-9 לפרוטוקול מיום 14.3.11), ממילא, אין בהבאת עדות הזמה בנקודה זו כדי לפגוע במהימנותה ולסייע בידו. מכל מקום וכאמור,  מדובר בשאלה של שיקול דעת המסור לבית המשפט, ובענייננו לא מצאתי כי יש יסוד כלשהו להתיר זאת. 

12. נוכח האמור, נדחית הבקשה.

      המבקש ישלם הוצאות המשיב בסך 3,000 ש"ח בלא קשר לתוצאות הדיון.